להבדיל מהוטרינר הממוצע העובד בתוך מרפאה, במשלוחים החיים אנחנו הוטרינרים עובדים במה שנקרא בשפה יפה "דיר וטרינרי". באזורים האלה אנחנו מאחסנים פרטים חולים, מותשים ו/או פצועים שמובלים למסע מהדירים הצפופים הרגילים, מה שמאפשר קצת מנוחה לשוהים בהם.

מקרר, חדר קטן לצוות הוטינרי, וארגז תרופות גם מסופקים לנו, תלוי בגודל הספינה.

כל משלוח חי שיוצא מאוסטרליה מחויב על פי החוק האוסטרלי לצאת לדרך עם מלאי קבוע מראש של תרופות וציוד וטרינרי לטובת בריאות ורווחת החיות. בפועל היצואנים חורגים ומתעלמים במודע מהתקנים.

הדרישות החוקתיות מינימליות במקרה הטוב ומסתכמים בנשיאה של אקדח להזרקת תרופות, מספר קבוע מראש של מקומות אחסון לאותו האקדח, וסכינים לקציצת גופות לאחר המוות. הASEL – הסטנדרטים האוסטרליים למשלוחים החיים – לוקחים בחשבון מקרי מוות כדבר ידוע מראש במסגרת המשלוחים.

המרחב וכמות הנסורת הגבוהה יחסית בדירים הוטרינריים מאפשרים לצוות לשמור עליהם בתנאים נאותים ביחס לשאר אזורי המשלוח. כמו כן מאפשרים הדירים הוטרינריים תנאים טובים יותר בכל הנוגע להאכלת החיות, כמו חציר ולא טבליות האכלה, עבור החיות שלא מסתגלות להקצבת הטבליות להאכלה המיועדות להן במהלך המסע.

העברת פרט מהדיר הרגיל לדיר הוטרינרי עשויה להיות פרוצדורה מסוכנת עבור הצוות ועבור הפרט עצמו. להתעמת עם שור ששוקל 500 ק"ג יכול בהחלט להרוס לך את היום, לא כל הפרטים במשלוח נינוחים ורגועים. הצוות מסכן את עצמו כשהוא נכנס לדיר כדי להוציא ממנו את הפרטים החולים או הפצועים, ומכשולים מוצבים על גבי הדק כדי להסליל את הליכתו של הפרט החולה אל אזור הדיר הוטרינרי. בדירים הוטרינרים אנחנו מבצעים את רוב הפרוצדורות הרפואיות המורכבות, ונותנים טיפול תרופתי שדורש התמדה והשגחה. את הפרוצדורות היותר פשוטות אנחנו מבצעים בימים בהם שוטפים את הדק עליו נמצאים כל החיות, כשאפשר למצוא פינה יחסית "נקייה" יותר מבימים רגילים להשכיב עליה את החיה המטופלת.

אבל בסופו של דבר היתרון הגדול ביותר של הדירים הוטרינריים הם שהם מאפשרים לחיות השוהות בהן לנוח, לאכול בלי תחרות, בלי להירמס, וכן מאפשר יחס יותר אישי ומרחב יותר היגייני.

המרחב המוקצה בתקנות כיום הוא כשלעצמו גורם להיחלשות שמוביל למחלות. כך למשל הASEL הנוכחיים מאפשרים לשור ששוקל בין 500 ל1,00 ק"ג מרחב שהייה של 1.79 מ"ר, וגם במקרה שאורך המסע עולה על 10 ימים. אבל אם אורך המסע מתחת ל10 ימים, מרחב השהייה מצטמצם ל1.73 מ"ר. אלה התקנות המינמיליות, ויצואנים יכולים לאפשר תנאים טובים יותר מאלה אם הם מעוניינים בכך. המשמעות של תנאים נאותים יותר לחיות היא כמובן, ירידה ברווחי היצואן, ולכן בפועל נאלצות אלה להסתפק במינימום הנדרש. זה מה שקורה כשאתה "משאב" שבלא ידיעתך מיועד לייצר רווח עבור מישהו אחר.

בדירים הוטרינריים ברוב המקרים אין מספיק מקום, והם בדרך כלל לא ממוקמים איפה שאנחנו, הצוות הוטרינרי, צריך אותם. את חלק מהחיות אי אפשר להעביר בגלל המשקל שלהם. כבשים אפשר בקלות להעמיס על גבי מריצות, או אפילו לסחוב בידיים. פרות כבדות מדי בשביל זה. אם אין אפשרות להעביר פרט מסוים, הדיר הוטרינרי יגודר סביבם. בחלק מהמקרים אנחנו גוררים את הפרה החולה לאחת מפינות הדיר הרגיל, ומגדרים אותה עם חבלים, מריצה, או כל דבר אחר שאנחנו מוצאים. אין מרחב מבוזבז.

פרטים שלא יכולים להתרומם צריכים שיהיה להם מזון ומים בהישג יד. לרוב סיבת המחלה שלהם לא תתגלה, ובהרבה מהמקרים הם מתאוששים רק מהמנוחה ומהמזון. זו הסיבה שהמתה מיידית של פרטים היא לא תמיד התשובה.

פרוצדורות שכיחות בדיר הוטרינרי כוללות הוצאת עיניים, חבישת רגליים פצועות, ניקוז נוזלים מפצעים מוגלתיים, והסרת גידולים תחת הרדמה או טשטוש קל.

כשהדיר הוטרינרי מתחיל להיות עמוס, כל חיה שמתאוששת מוחזרת לאזור השהייה הרגיל של החיות. דיר וטרינרי צפוף מאבד את היתרון היחסי שלו ונעשה לא יעיל.

מעקב קבוע אחר מצבו של המשלוח החי הוא קריטי בעבור ההשלכות הרפואיות של המשלוח כולו. אחוז הכבשים שנלקח בחשבון שיוקרב במהלך המסע, הוא פי 2 מאחוז הבקר. 2% מהכבשים מיועדים למות, ביחס ל1% מהפרות, במסעות שאורכם אינו ידוע ועולה על 10 ימים. אחוזי המיתות האלה גוררים חקירות תמותה על ידי הממשל האוסטרלי. הזלזול בסוג החיה (כבשים לעומת פרות) משליך גם על כמות מנהלי המלאי והוטרינרים במסעות המשלוחים החיים. אני שטתי בספינות שהכילו 120,000 כבשים בתור הוטרינרית היחידה ובצירוף מנהל מלאי מוסמך אחד בלבד מטעם הממשל האוסטרלי, ולעומת זאת שטתי בספינה שנשאה 20,000 פרות בתור הוטרינרית היחידה, ועם 6 ויותר אנשי מלאי מוסמכים איתי לניהול ומעקב אחר "המלאי".

 

אם לחברת המסע יש יחסי פתיחות ונאמנות עם המדינה אליה מיובא המשלוח, המקרים שדורשים טיפול ברמה של בית חולים מבודדים אל תוך משאית נפרדת, בצפיפות נמוכה בה הם מקבלים טיפול רפואי מיוחד.

 

הדירים הוטרינריים, מאוכלסים בדרך כלל מחדש עם בעלי חיים בריאים וההיסטוריה של קיומם כבר לא נראית לעין לא מיומנת.