top of page

'נמלטים' חלק 1 – מיומנה של לין סימפסון

המלטויות במשלוחים החיים אינן נדירות. האם אפשר להאשים אותם? אני עצמי בדרך כלל די להוטה כדי לקבל קצת זמן הרחק מהספינה בסוף מסע; ולי היו תנאי אירוח טובים יותר.

במהלך הטעינה באוסטרליה היו לעתים קרובות המלטויות על הרציף, אך הן נתקלו ברציף מגודר היטב ועובדים המדברים אותה השפה כךשהם נתפסים בדרך כלל עם רעש מינימאלי ומוחזרים לרמפה לטעינה. ידענו באוסטרליה לתת זמן לחיה/חיות להתמקם ובדרך כלל לתפסן מחדש היה קל יחסית. קשיים התעוררו כאשר החיה/חיות, במיוחד בני–הבקר מצאו את הדרך לתוך שטח בנמל מלא מכוניות חדשות חונות בצפיפות, אשר נמסרו זה עתה על ידי ספק מכוניות. "הוא נמצא באזור היונדאי" היה אחת ההערות הכי מצחיקות אשר קיבלתי הרחק בימיהסוורות שלי. נסיון לתפוס שור ברהמן בעדינות מתוך מאות מכוניות עם נזק מינימלי לשני הצדדים היה ריקוד עדין. זה לא תמיד הושג בהצלחה,והשאיר את המראה הצדדית המוזרה תלויה בזווית חדה.

רוב ההמלטויות שהתעסקתי איתן קרו במהלך פריקות בחו"ל. זה היה בדרך כלל בשל איכות או ניהול ירודים של המשאיות. פחות תשישות וניהולהעמסת משאיות טוב יותר יכולים היו למנוע הרבה מתרחישים אלה. החיות היו מגיעות לסופה של רמפת הספינות ואיזה מטומטם היה שוכח לסגור שער, או שנתנו למשאית להתרחק מבלי לסגור את הדלת או לנסות לשים יותר מדי בקר לתוך כל משאית. הבקר היה רואה רווח ופשוט"הולך על זה”. לאחר זינוק מהמשאית או מהפלטפורמה; בדרך כלל נעמדו בהלם אל מול המרחב שמצאו סביבם ומיד לאחר מכן "המריאו"במהירות.

עדות חריגה אחת; עבדתי על הרציף ושמעתי צעקה רצינית מהספינה. הסתכלתי למעלה כדי לראות שני אנשי צוות נסים על חייהם לאורך שביל חיצוני של הספינה הסגורה שלנו, ואת השור רודף אחריהם כמעט משיג אותם, הם הגיעו אל הכניסה לחדר מכונות, ופנו ונכנסו. השור לא יכול היה לעצור בזמן ולפנות אחריהם והגברים סגרו את הדלת מאחוריהם. זה היה יכול להיגמר רע מאוד. זה היה כמו לצפות בגרסת מיני של"מירוץ השוורים' בפמפלונה, אטרקציה תיירותית עבור אידיוטים שלעולם לא אבין.

זה דורש תחבולה לתפוס מחדש בבטחה בקר וכבשים בורחים. משהו שצוות החוף בדרך כלל לא ידע. אנשי הבקר מהספינות ואנוכי בדרך כללנקראנו אל המזח כדי לעשות את העבודה. אם הכל הלך טוב, התגנבנו מאחורי החיה, הרדמנו אותו אם זה שור, ותפסנו אותה אם זו היתה כבשה.

סיממנו את הבקר עם ווסטרגאן, שזה בעצם מזרק קפיץ על מוט. החיה היתה או בורחת ואם נותרה לבדה כדי להירגע, היתה נרדמת בתוך כחצי שעה, או עוברת להתקפה, מסתובבת ומנסה לתקוף אותך.

מרגע שנרדמה בדרך כלל אתה יכול להתגנב אל החיה, לשתק אותה עוד יותר על ידי החזקת ראשה למטה בעת שחברך לצוות היה קושר את הרגליים שלה במהירות למעלה. תרופות ההרגעה לעיתים רחוקות היו משתקות חיה לחלוטין. החיה בתמונה מתחת הייתה תרחיש כזה. היינו צריכים להעביר אותה בחזרה למשאית להתאוששות והובלה אל האבוס. הוא היה חי וחצי בהכרה, אך נסחב בשלשלאות כשהוא תלוי על מלגזה. לא קונבנציונאלי, לא מגניב, לא מוזכר בשום מדריך וטרינרי– אך עדיין מעשי.

אם פספסת עם ההרדמה אז היה מתחיל מרדף. זה היה מסריח; בדרך כלל היינו צריכים להיכנס למושב האחורי של משאית קטנה עם איזה זר נרגש שאינו מדבר אנגלית ונוהג במהירות כדי להדביק את החיה. בינתיים נתלנו בחיינו תוך שאנו מנסים להזריק למטרה נעה.

מסוכן עבור כל המעורבים.

אם בעל החיים נרדף יותר מדי, מדי פעם הם קפצו לנמל או לים. זה היה הרגע בו זה נהיה ממש מעניין ותוצאות גרועות לעתים קרובות קרו.

השור בתמונה למטה נפל ממשאית, צוות החוף רדף אחריו והוא גמר בסופו של דבר במים. נקראתי לרדת מהאניה "לתקן את הבעיה". עד שהגעתי לשם ראשו היה תקוע בין גוף האוניה לרציף. אם היה לי מכשיר רנטגן, אין לי ספק כי היה מראה שהשור סובל משברים בגולגולת.כשהספינה התנדנדה בעדינות אל מהמזח וממנו השתמשתי בחתיכה ארוכה של עץ לדחוף את ראשו מתחת למים והוא צץ כמה מטרים קדימה. ניצלתי את הפיכת החלק התחתון של אניה לצר יותר ויותר וזה היה מספיק כדי לשחרר אותו. קשרנו חבלים סביבו, והשתמשנו במלגזה כדי להוציא אותו מהמים לתוך משאית.

הוא מת לפני שהספקתי לירות בו

השור בתמונת הכותרת היה אחד משניים שנמלטו ממשאית בישראל. הוא קפץ לתוך המים ועד מהרה חזר לנמל ונכבל בסלעים באיזור, הורם עם מלגזה והוחחזר למשאית. החבר החצוף שלו מעולם לא התכוון לחזור. הוא התחיל לשחות ישירות לכיוון ירדן. קפצתי למים והתחלתי לשחות אחריו. הצלחתי לסובב אותו ולהחזירו לישראל אחרי משחק לא כל כך כיף של 'השפרצות' כאשר אני מכוסה בנזלת על ידי שור עצבני בלב ים.שני הבוקרים שהפליגו איתי הצטרפו אליי. שלושתנו עבדנו כמו "כלבי רועים" בים. השור עבר דרך רשת חסינת כרישים. זו היתה קריאתההשכמה הגדולה הראשונה שלי שאנחנו בהחלט במקום הלא הנכון. הוא רץ על החוף כאשר משתזפים מסתכלים בהלם.

למרבה המזל הוא הגיעה לחוף המגודר של מועדון צלילה באילת. הגענו למקום מפונה ובסופו של דבר סיממנו אותו במסעדת המועדון. בצורה מוזרה, למרבה המזל הישראלים זרמו עם זה. לאחר שסומם ונקשר הוא נלקח על ידי נגרר אל האבוס להתאוששות.

הוא בהחלט עשה את החדשות הישראליות באותו שבועי.

בצד השני של המפרץ במסע אחר פרקנו כבשים בירדן. אחד מאנשי צוות שאני לימדתי אנגלית בא אליי ואמר, "דוקטור דג גדול, דג גדול, את באה לראות". לא כ"כ התלהבתי לראות דג גדול, אבל הוא דיבר כל כך טוב ולא רציתי לאכזב אותו. סיימתי את מה שעשיתי וניגשתי אל הצד השממנו לא פורקים את הספינה והסתכלתי למטה. מה לעזאזל?! "זה לא דג גדול" אמרתי, "זה כריש לוויתן!" זה היה נהדר. בערך מטר גודלהראש ופשוט יפה, הוא החליק מעלה ומטה לאורך הספינה שלנו. אני חושדת שהוא יכול להריח אותנו, לעזאזל; אנשים בארץ הבאה כנראה כבר יכלו להריח אותנו.

מאוחר יותר באותו לילה כבשה נפלה למים, נכנסתי למים כדי להחזיר אותה, אבל היא שחתה סביב ירכתי האניה שלנו אל תוך החשכה. תקראו לי פחדנית, אבל אני לא המשכתי. לא פחדתי להיתקל בכריש לווייתן, אבל לא התלהבתי להפגש עם אחד מחבריו אוכלי הבשר בחושך. הכבשה לא נראתה עוד.

 

לקריאת החלק השני של המאמר

bottom of page