רק ימאי אמיתי מבין עד כמה ממכר הים. רק בודדים מאיתנו יודעים להסביר את זה לאלו שלא ניסו.

לעיתים קרובות זה הרפתקני ואף מלא באתגרים. אתגרים אלו לא צריכים להיות חשוכים וצפויים, כמו לזרוק חיות 'על הצד' בדרך
קבע ושהאניות תהיינה מאובזרות בציוד לגריסת גופות. מזג אוויר רע, בעיות מכניות ופיראטים, אמורים להיות מספיקים על מנת
להשביע רעב של כל אחד להרפתקאות.

עבדתי כסוורית בפרמנטל בשלוש שנותי האחרונות באוניברסיטה, בכדי לממן את לימודי הוטרינריה שלי. זו היתה הכרותי עם שיט.
מיד התאהבתי. לא ציפיתי כי התואר הוטרינרי שלי ואהבתי לבקר, יובילו אותי ל 11 שנים של עבודה בצי הסוחר.
עם סיום לימודי מצאתי את עצמי צועדת במעלה הכבש עם המטען שלי לראשונה מתוך 57 הפלגות המשלוחים החיים שלי
מאוסטרליה בתפקיד וטרינרית של האונייה.

אהבתי את ההפלגות בשל הגודל וההרפתקאות העצומות שלהן. באופן טרגי במהרה ראיתי את הדמיון בין המשלוחים החיים
לבין סחר העבדים האנושיים ההסטורי. במאה ה -19, אימפריות נבנו על גבם של העבדים, אשר נחטפו ונמכרו מארצותיהם.
שיעורי תמותה גבוהים במהלך המסעות, והזנחה במדינות היעד מיד עם המכירה. החליפו עבדי בני אדם עם בעלי חיים בעיני רוחכם,
טוב, זה אותו התרחיש. בזמנו האמינו כי כלכלות תקרוסנה אם העבדות תבוטל, אבל אנשים אמיצים כמו ויליאם וילברפורס יצרו
לחץ חברתי חזק בכדי לסיים את סחר העבדים – וכלכלות עדיין פרחו.

בזמן שעזרתי לבעלי חיים חולים ופצועים בים, תמיד נזכרתי בסחר בעבדים ובשיר החסד מופלא, שכתב רב חובל של
אניית סחר עבדים בחרטה. נוקב ומתאבל. הייתי עושה ניתוח כגון הסרת עיניים על שור, כורעת סנטימטרים עומק
בתוך צואה ושתן בזמן שהספינה על צידה, תוהה אם בעתיד סחר זה יבוטל כמו העבדות והעולם יסתכל אחורה בפליאה
ובבושה שסחר זה היה אי פעם מקובל. ביליתי שעות בים בשיחה על כמה רע מה שאנחנו עושים.
ורק בכדי לחזור לאחר מכן לסיפון כדי לראות כמה בעלי חיים אדרש להרוג ולהשליך לים.