להכות בנקודות התורפה

ד"ר לין סימפסון על טיפול בבעלי חיים עם בעיות עיניים בזמן משלוח

לאחרונה הייתי בנשף צדקה של יוצאי צבא. לבשתי את השמלה הארוכה הנדרשת, נעלי עקב גבוהות והתאפרתי. אני גבוהה ורזונת, עם שיער ערמוני ועיניים ירוקות. אף לא אחד מהאנשים שהיו איתי בנשף לא היה מצביע עלי כאדם שיכול היה ואכן רצח הלכה למעשה, בני בקר וכבשים בוגרים רבים עם קורנסים, אולרים ומפצי מכבי-אש… והכול במסגרת תפקידי כוטרינרית יורדת-ים בשירות הממשלה האוסטרלית.

לא ידעתי באיזה מזלג להשתמש מסכו"ם הכסף היפה שהיה על השולחן, אבל אני יודעת באיזה עורק לפגוע כדי לגרם למוות מהיר.

למה אני מספרת לכם את זה? משתי סיבות

א. עברתי ארבע תקיפות אונס. שתיים בים ושתיים על היבשה- אף לא אחת מהן הצליחה. כנשים רבות לא דיווחתי עליהן. לא בגלל שהתביישתי כקורבן, זו לא הייתה אשמתי, אלא בגלל שקרוב לוודאי שהיו מאשימים אותי בתקיפה והייתי מאבדת את עבודתי. התנהגות התוקפים הייתה מוטעית ולא חוקית. אני בגאווה ובאופן פיזי פגעתי בכול הארבעה. חיות טרף צריכות לחשוב פעמיים לפני שהן חוצות את הגבול.

הלקחים נלמדו

ב. אני הרגתי בקורנסים, גרזן מכבי-אש ואולרים.

על האוניה יש לי עבודה חשובה לעשות, התמרמרות אינה אופציה.

וטרינרים של משלוחים חיים שבסיסם ביבשה עדיין צריכים כנראה ללמוד כמה שיעורים. במיוחד שיש להשאיר את החיות שנדחו בשל דלקת הלחמית [עין ורודה] על היבשה ולטפל בהם בהתאם כמתחייב מהתקנות, ולא להתעלם מהם בבדיקה אחרונה ולהעלותם על האוניה. הבדיקה הסופית מגבילה בדר"כ את הבודק לעמידה בצד אחד, ולכן ניתן לראות רק כ 50% מבעלי החיים. הבדיקה פגומה.

יש מקרים שקשה לגלות, חלקים פשוטים יותר וחלק חמורים. כולם כואבים. ויותר אם העין צנחה ובעצם נותרת פעורה לרווחה. דבר שנראה תכופות באוניות.

בעלי החיים האלו מטופלים על האוניה במגוון תרופות: משחות עיניים, זריקות אנטיביוטיקה שמוזרקות לשריר ותרופות אנטי דלקתיות.

במקרים הגרועים ביותר הייתי עוקרת את העין בניתוח.

את הכבשים אני בדר"כ ממיתה. כול כבש הסובל מעין-ורודה חמורה או צניחות עין שקשורות לתופעה לא קיבל את אותו זמן וטיפול שהעגלים קיבלו. לזמן יש חשיבות גדולה ולא היה לי זמן לבצע ניתוחים כשאונית המסע הובילה מספר רב מאוד של כבשים, דבר שקורה בדר"כ, ולשמור על רמת טיפול סבירה לשאר בעלי החיים.

עיניים שמוטות כואבות מאוד, הן אינן נרפאות היטב ובסביבת ספינה עמוסה לעייפה הם נחבטים ונחבלים אף יותר במכלאות.

לרוב זבובים נושאים את הבקטריה מבעל חיים אחד לאחר וכך היא מתפשטת. באוניה כמעט ואין זבובים, לכן אני מאמינה, שהאוורור המכני עוזר להעביר את המחלה דרך משבי האוויר המאולצים בכל הסיפונים. האוויר נזקק כדי לספק חמצן שבלעדיו אין חיים ולהיפטר מהגזים הרעילים שמצטברים בסיפונים.

ברגע שעוקרים את העין רוב בעלי החיים מחלימים בעזרת תרופות תוך מספר שבועות ואפשר להוריד את החבישות. בגלל שבים החרא מכסה הכול ולא ניתן להימנע מזה, האזור המנותח צריך להיות חבוש ולהישאר נקי כדי לעודד את ההחלמה. ביבשה לעתים נדירות בלבד אנו שמים חבישה על המקום. אבל את החצרות מנקים בדר"כ ללא צינורות לחץ גבוה שמשפריצות את החרא לכול עבר.

אם הפציעה של העין הופכת למאוד חמורה קרוב לנמל הפריקה של בעלי החיים, יורים בחיה ומשליכים אותה הימה מאחר שלא נותר זמן להחלים, ואיננו יודעים איזו רמת טיפול רפואי היא תקבל.

הסיכון בחיות האלו הוא שאם בטעות תתקרב אליהן מהצד העיוור שלהם, הן עלולות להיבהל ולרמוס אותך. לכן חברי הצוות חוששים להתקרב לחיות שסובלות מבעיות עיניים, והעברת החיות הלוקות בראייה למכלאות בית החולים הופכת לתרגיל מסובך וזאת כדי להבטיח את שלום החיה והצוות.

איני חושבת שעשיתי ולו הפלגה אחת שבה לא הייתה "עין ורודה".

בהפלגה אחת שזכורה לשמצה היו באוניה מקרים רבים מאוד של "עין ורודה". זה היה ברור מהיום הראשון. הפיקוח אכזב את החיות, את הצוות, את הרווח השולי של היצואנים ואת שמה הטוב של החקלאות האוסטרלית.

בוצעו ניתוחים רבים, לאין ספור חיות הוזרקו תרופות לטפל בעין הורודה.

אולם, האתגר הגדול ביותר הגיע כשניסינו לפרוק את האוניה.

רבים מהמקרים לא אובחנו בגלל אזורי הכליאה החשוכים. ההלבנה האופיינית של איזור העיניים לא התפתחה בבירור, ובכול זאת החיות היו עיוורות לחלוטין. למעשה, בזמן הפריקה מצאנו 22 פרות יפיפיות ששוקלות כ 320 קג, עיוורות לחלוטין.

כשניסינו להזיז אותן מהמכלאות שלהן למשאיות, היה ברור שהן לא יכלו לראות כלום. הן רצו במהירות לתוך מעקי הפלדה ולקורות. אם הייתי יכולה לעשות צילום רנטגן לגולגולותיהן, אני בטוחה שהיו נמצאים שם שברים. לא יכולנו לשמוע את שבירת העצמות בגלל רעשי האוורור. התוצאות היו מעוררות קבס. החיות העיוורות נשארו בתאים שלהן מכמה סיבות.

ראשית, למנוע מהן כאב ופגיעות נוספות. שנית, זה לא חוקי להעמיס חיות עיוורות על משאית, ומאוד חשוב זה מסוכן לכול אדם שעובד בסביבת בעלי חיים עיוורים גדולים.

היה חיוני ביותר למנוע מקרה שאיש צוות יירמס בטעות על ידי פרה עיוורת

בהפלגה הספציפית הזו היינו ברוסיה. לשלטונות הרוסיים יש מנהג להחרים את האקדחים שלנו כשאנחנו עוגנים בנמל. זה עומד בניגוד לצרכי הרווחה שלנו, מאחר שתכופות עלינו לעשות המתת חסד בזמן הפריקה של בעלי חיים שסובלים מפציעות או מחלות נראות לעין או עייפות . בעבר כבר התלוננתי אצל הרשויות, ועדיין הם לקחו לנו את האקדח. זה היה רק אקדח של טווח 121 מ"מ, לא היוונו שום איום לפדרציה הרוסית.

וטרינר האוניה אחראי על הרווחה ואסור לו לעזוב את האוניה עד שאחרון בעלי החיים יורד ממנה.

באותו לילה קולגה שלי ואני נאלצנו לאלתר. השתמשנו במה שנשאר מחומרי הטשטוש שלנו והרגנו את כול 22 הפרות העיוורות. חלק מחומרי ההרדמה עבד מספיק טוב בשבילנו לחכות עד שהן נפלו, לקשור אותן בחבלים ולשסף את גרונותיהן באולר חד מאוד. על כמה הטשטוש לא עבד בכלל לכן היה עלי לעמוד בפיסוק ליד המעקים, בעוד הקולגה שלי הוביל את הפרות בעדינות לטווח שלי ואני חבטתי בגרזן מכבי האש באחורי ראשה של פרה עיוורת שכלל לא חשדה במה שהולך לקרות. אם פגעתי בול במטרה, החיה נפלה במכה הראשונה. זה לא תמיד קרה. זה לא היה מראה יפה.

=

ברגע שהפרה הייתה על הרצפה, קשרנו אותה ושיספנו את גרונה.

22 רציחות עם אולר ושני חברי צוות מאוד עצבניים.

עזרו בלחיצת כפתור
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Instagram Social Icon

-כל החומרים באתר מורשים לשימוש בכפוף למתן קרדיט לארגון "ישראל נגד משלוחים חיים"-