עגלים וטלאים מתבשלים בעודם בחיים בלב ים!

בפרק הרביעי מתוך סדרת מחזור הים של ספלאש (Splash), מסבירה דר' לין סימפסון, מומחית בכירה לנושאי בקר מאוסטרליה, את התרחישים באוניות כאשר הטמפרטורה חמה מדי: "משהו בין צלי בקר חגיגי לבין תאונה קטלנית".

לא להאמין, חלק מבעלי החיים ממש מתבשלים למוות במהלך ההפלגה.

בהפלגותי הראשונות בים, בשנת 2001, אכלתי את כל סוגי הבשר. כעבור מסעות חמים רבים מדי אינני יכולה לסבול יותר צלי כבש. אין ההבדל בין ראיית בשר מתבשל לאטו לבין ריקבון גוף אחרי המוות. אין לי צורך לצפות בתוכניות בישול, ראיתי זאת בחיים.

הסיכון הגדול ביותר הקיים למשלוחי בקר בים הוא בתקופת אמצע השנה, כאשר אנו (באוסטרליה) לוקחים בעלי חיים ילידי חורף ומשגרים אותם לקיץ בחצי הכדור השני. זה מה שקורה עכשיו. המטען שלנו (עגלים וטלאים) יכולים, ממש, להתבשל עד מוות בגלל החום הסביבתי, כאשר מד הטמפ' והלחות של הסיפון מראה על 30 מעלות צלזיוס ומעלה והלחות עוברת את ה-80 אחוז, ואולי בנוסף יש גם מחלות כגון דלקת ריאות, כמו בתמונת העגל המת וקצף יוצא מנחיריו, תסמין קלאסי.

לחות היא הרוצחת. אין בעיה להימצא בכווית כאשר מד החום בסביבות 50 מעלות, אבל הלחות נמוכה (70%).
מרגע שמד הלחות עולה – אנחנו בבעיה.

טלאים רגישים יותר. האם הסיבה לכך היא בידוד הסיפונים הכפול, עובדת היותם עטופים בצמר, הצפיפות הנוראה? כנראה שילוב של הנסיבות. בזמן הפלגות באזורי סיכון ידועים לשמצה כגון מפרץ עדן, מיצרי הורמוז או המפרץ הפרסי, קיימת התראה לכל צוות האונייה לבדוק סימנים העלולים להצביע על תמותה המונית העלולה לפרוץ בתוך דקות, ולדאוג שלא תתרחש קטסטרופה. צוותי הסיפון בודקים את "המטען" בתשומת לב, הווטרינר ועוזריו משגיחים על אזורים בעייתיים ואם אפשר קציני הניווט שמים עין על "המטען" מחלונות הגשר. כל מכשירי הקשר בהיכון.

בין הסימנים ניתן למנות בעלי חיים מתנשמים בקושי ומשרבבים את לשונם אשר מכחילה במהירות מחוסר חמצן, קצב הנשימות מגיע ל-200 בדקה, גבוה מכדי לסמוך על ספירה אמינה של אדם, האוויר נמלא ברמות רעילות של אמוניה ודו-תחמוצת פחמן, וחם נורא.

מהספינות הסמוכות ניתן לחשוב שצוות האוניה שיכור או שהתגלו בעיות בהיגוי, בעודנו מתחילים 'לטלטל את האוניה'. ממכשירי הרדאר של כלי השייט האחרים נראה שאנחנו מזגזגים. אנחנו מפנים את האוניה בחדות על מנת לתפוס משב רוח חוצה אשר ישטוף את הגזים הרעילים מן הסיפונים הפתוחים ויחדש את מלאי האוויר עתיר החמצן מציל חיים. ואז אנו חוזרים על הפעולה בתדירות של כ-15 דקות, עד ש"המטען" מתחיל להראות סימני הקלה, או שהרוח מתעצמת. כאשר המצב חמור במיוחד אנו פונים 180 מעלות ומפליגים אל תוך בריזה. אם אנו שטים באזור עמוס בכלי שייט, נתקענו. בעלי החיים ימותו לפני שתתרחש התנגשות בין כלי שייט.

בזמנים כאלה, רבי החובלים מפגינים אומץ רב. סיכון חמור יותר מתקיים בזמן פריקה בנמלים אחדים, כאשר לא ניתן לזגזג. לצורך מקרים כאלה עומדות לרשותנו ספינות גרר, עלינו להפסיק את פריקת "המטען" ולמהר ללב ים לחידוש האוויר, בתקוה שנספיק להציל חיים. שיטות אחרות – מניעת מזון מבעלי החיים טרם הכניסה לאזור סיכון, הקטנת הטמפרטורה הפנימית וסילוק כל מחסום אפשרי בפני רוח חוצה.

במקרי חום קיצוניים מוזעקים כל אנשי צוות האונייה מיד אל הסיפון, כל חסמי האוויר מוסרים ובעלי החיים מושיטים את צוואריהם אל מחוץ למעקה, נואשים לנשום מעט חמצן. גופם מתחמם בהשפעת החום הסביבתי ומאמץ היתר בנשימות דחק. קצב פעימות הלב מושפע מהתייבשות בעל החיים, האוויר שהם נושמים עני בחמצן, הדם מסמיך ומתקשה לזרום כראוי. הם מתחילים להיאבק על פתחי אוויר, החזק ביותר מטפס על החלשים יותר. הם נחלשים ומתמוטטים, הכרתם מתערפלת ובסמוך לכך, מתים. חום הגוף הנורמלי של כבש הוא 38.5 מעלות. באחת הפעמים, סיפון שלם הציג סימנים כמתואר. איבדנו אותם. הם נפלו סביבנו כאילו ירו בהם, אבל לא היו כדורים. ברגע שפגעו ברצפת הסיפון גררנו אותם החוצה וחתכנו את צוואריהם. פעם אחת בעודי חותכת צווארי כבשים פגועי חום, המתת חסד, ניתז עליי סילון דם ופגע בפרק כף ידי.

אצל בני אדם, נזק מוחי הוא מקום לדאגה אם חום הגוף עולה על 41 מעלות. הייתי בטוחה שבעלי חיים אלה לא יחלימו יותר מרגע שהתמוטטו, ואני חששתי שהניצולים ימותו בתוך שבוע בגסיסה אטית, מכשל כלייתי. להרוג, להרוג, להרוג. בזמן חיתוך גרונו של הכבש הבא, מדדתי את חומו באמצעות מד החום של הסיפון ונדהמתי לגלות שהיה 47 מעלות – בערך ממוצע טמפרטורת המים החמים במשקי הבית. שומן גופם הותך למעין ג'לי נוזלי. הם התבשלו מבפנים. שריריהם היו חסרי צבע. הם נרקבו לנגד עינינו. זו משימה מזעזעת לכל הנוכחים. גם כך אנשי הצוות מסכנים את חייהם בעבודה בסביבה רעילה כל כך. בעבודה בטיחותית עם אמוניה אסור לעלות על 25ppm. ערכים אלה היו גבוהים בהרבה. ואז עלינו להוציא את הגוויות ולהשליך אל המים. אם שלב זה מתעכב, העבודה נעשית קשה יותר ומגעילה יותר. גפיים ממש ניתקים מגופם בזמן הניסיון לגרור אותם, והם מתפרקים. בכל הקשור לבזבוז יש למהר לזוז.

והסיפון מצחין כמו שילוב של צלי חגיגי עם תאונת דרכים קטלנית.

עזרו בלחיצת כפתור
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Instagram Social Icon

-כל החומרים באתר מורשים לשימוש בכפוף למתן קרדיט לארגון "ישראל נגד משלוחים חיים"-