משלוחים חיים בחרא

אונית משלוחים חיים מצחינה אשר חוצה את האוקיינוס רחוקה שנות אור מאורות סידני הנוצצים ולעולם לא ייפגשו. אחד מחבריי העירוניים משתדל להבין את עבודת כימאית. כולנו מכירים את הטיפוס, כזה שאפשר לשכנע שיש מברג מיוחד לאיטרים. הוא לא היה מחזיק מעמד עשר דקות על הסיפון. ניסיונותי להסביר את עבודתי כווטרינרית על הסיפון, התבררו כמסובכים. לילות ארוכים בין המסעות בדיונים על עבודתי המוזרה. אורח חיי יורדת ים נשגב מבינתו. הוא שאל, אני עניתי ועניתי ועניתי. ואז הוא מזג עוד יין. הבנתם את העניין, נכון? זה קשה. מאוחר יותר באותו הערב, חזר מסיבוב במטבח, עצר בפתח בעודו לופת את המשקוף, דמעות זולגות מעיניו. הוא החליק לרצפה מתגלגל מצחוק.
מה לעזאזל קורה כאן, שאלתי בעוד הדמעות זולגות מעיניו הצליח לפלוט "את בזבזת 7 שנים באוניברסיטה כדי להשיג מקצוע מסוכן שבו מטרתך לדווח לשלטונות האם את ממש מתבוססת בחרא או לא!"

"המממ. כן. אם אתה מציג את זה כך" משלח ידי אכן נשמע מגוחך.

למן היום הראשון שבו מעמיסים את המשלוחים החיים, הצואה מתחילה להצטבר על גבי הסיפון. בים נהוג להזין את הבקר במנות "תחזוקה" כאלה שלא יעלו במשקל. לכן מרבית המזון עובר דרך בעל החיים ונוחת על רצפת המכלאה.
הצטברות זו הופכת את תנאי המחיה של בעלי החיים לבלתי ראויים. חלק מתפקידי היה לדאוג לניקיון המכלאות, לשטיפתן ולפיזור נסורת במשך ההפלגה.

לרוב נהגנו בסדר הפוך. בנמל הפריקה היה עלינו להיות נקיים במידת האפשר, לכן שטפנו יום לפני ההגעה, ובאזורי סיכון גבוה כגון מפרץ עדן, והמפרץ הפרסי היה עלינו להקטין את נזקי האמוניה. בין לבין היה עלינו לשטוף, ככל שניתן,אלפי טון שתן בעלי חיים וצואה אל מעבר לסיפון.

שטיפה באוניה גדולה עשויה להימשך בין יומיים לשלושה. באופן אידאלי היה עלינו לשטוף אחת לארבעה או חמישה ימים, במעגל קסמים שאינו נגמר, הצטברות צואה, פיזור נסורת, הצטברות, שטיפה ושוב נסורת.

בכל שטיפת סיפון נכרכו גם אי-סדרים בהאכלה, השקיה והגיינה, בכל מה שקשור לניהול נורמלי של בעלי חיים.

בניהול שגרת חיים מעין זו השתתפו, בין היתר, מהנדסים, קציני ניווט וכמובן צוות הסיפון.

בספינות אלה אין בזבוז מקום. ראשית היה עלינו לצרוך דברים כגון דלק, מספוא, מים וכל דבר המאוחסן במדור הקדמי של כלי השיט, לכן שוטפים את המכלאות בעוד בעלי החיים שוהים בהן, מן הסיפון העליון כלפי מטה.

כאשר מזג האוויר היה חם ביקשתי שיצננו את בעלי החיים באמצעות זרנוק כדי להגביר את יכולתם להתמודד עם החום וכאשר היו מעט נקיים יותר יכולתי לעקוב אחרי פציעות ופגעים.

תקנות הזיהום הימי (MARPOL) מעורפלות למדי באשר לשאלה היכן מותר להשליך בוצת שתן וצואה על כן שטפנו בלילה, להימנע גילוי באמצעות לווינים בעודנו מסתלקים בשקט ומשאירים שובל טינופת ברור.

יש יתרונות לשטיפות; הן מנקות את הסיפונים ואת הבקר, מצמצמות חום, הצטברות גזים וכמו כן סיפר לי מדריך צלילה, באחד הנמלים, שבזמן שהותנו בנמל מגוון בעלי החיים הימיים הרבה יותר מעניין, כולל לוויתנים וכרישים. הוא החל להתקשר אלי לאוסטרליה וביקש להודיע לו מראש מתי נעגון בירדן כדי לארגן סיורי צלילה תת-ימיים.

בין החסרונות ניתן למנות הוספת זיהום לאזור, אפשרות לזיהומים בפצעי בעלי חיים ימיים ולעיניהם.

אחד החסרונות שהפתיע אותי – רב המלחים הבחין בי מתבוננת בפליאה בקונדומים משומשים, מיד אחרי סיום משמרת שטיפה. החלפנו מבטים. בהיתי  בבקר הקרובים אלינו. הוא צחקק ואמר שהבחורים שמפעילים את הזרנוקים משתמשים בהם כדי לא לחטוף בעיות שתן בזמן התזת הפסולת. בכל יום לומדים דבר חדש!

אני עדיין מלאת הערכה לצוותים הפועלים לשיפור תנאי חייהם של בעלי החיים.
האירוניה היא שחשיפת תנאי חייהם האמתיים של בעלי החיים ושל הספינות בהן הפלגתי, חיי על היבשה,  הפכו למחורבנים בכל הנוגע לקריירת המשלוחים החיים.

עזרו בלחיצת כפתור
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Instagram Social Icon

-כל החומרים באתר מורשים לשימוש בכפוף למתן קרדיט לארגון "ישראל נגד משלוחים חיים"-