משלוחים חיים: חוסר ביטחון תעשייתי

כרגיל בענייני חיות משק, זוהי ד"ר לין סימפסון, המזהירה ב2019 שיש עוד הרבה לתקן בתעשייה הזו.

מאיפה להתחיל? עדכון זריז של ענייני יצוא משלוחים חיים מאוסטרליה יעזור.

אפריל 2018, תיעוד וידאו מחמישה מסעות ב"אוואסי אקספרס" הוצג בתכנית "60 דקות". התיעוד, שצולם ע"י קצין ניווט מודאג, פסאל אולא, מראה כבשים אוסטרלים מתים מעומס חום שנהיה חמור יותר בגלל צפיפות ותנאי משלוח מחרידים.

הציבור התרעם, הפוליטיקאים התרעמו, והעולם צעק. התעשייה טענה שחמשת המשלוחים האלו היו "מקרה יחיד ומצער".

סקירות נערכו בחיפזון. עומס חום סוף סוף אובחן ברמה מדעית של פיסיולוגיה, סבל ורווחה, במקום הסקירה הרגילה של כלכלה ותמותה.

ברור שדברים צריכים להשתנות. רווחת בעלי החיים חייבת להשתפר. צמצום מיידי של 30% בצפיפות המותרת הוטל במהלך הקיץ המזרח-תיכוני. אף סוחר/יצואן שאי פעם הכרתי לא רוצה להפחית את פוטנציאל רווח הסחורה שלו ב30%.

יצואנים מסוימים הודיעו שזה לא משתלם כלכלית להתנהל ברמת הרווחה הגבוהה יותר, ובחרו לא לסחור עם אוסטרליה בזמן הזה. ברור שזה "דגל אדום" שרווחת בעלי החיים היא לא בראש סדר העדיפויות של מפעילים מסוימים?

הקיץ המזרח-תיכוני של 2018 נגמר, ויצאה לפועל הפחתה בצפיפות המותרת ב17.5%.

מחקרים מדעיים של עומס החום ממשיכים להתנהל.

התעשייה, בניסיון הגיוני אך לא מספק לשמר את המסחר ביצורים חיים, הודתה שאכן יש בעיית עומס חום בזמן המעבר בים בקיץ המזרח-תיכוני. היא הודיעה על השעייה שהיא מציבה לעצמה של משלוחים חיים בין יוני לאוגוסט (כולל). התקופה בה ישנו סיכון חום היא ארוכה הרבה יותר, אך זו התחלה.

המדע מוכיח שכבש שחשוף ל"טמפרטורת נורה לחה" (WBT - wet bulb temperature) של יותר מ28 מעלות צלזיוס, הוא בסכנה לסבול מעומס חום משמעותי ומסכן-חיים. המספר הקריטי של 28 מעלות WBT סומן לראשונה לתמותות מעומס חום אצל כבשים לפני 30 שנה... אך כלום לא נעשה.

זאת הסיבה שרואים עיזים חלקי-שיער, סוסים ובופאלו באזורים טרופיים, אבל מוות בטוח לכבשים צמריריים. כבשים צריכים להשתמש בריאות שלהם, לא בשטח הפנים של הגוף, כדי להילחם בעומס חום.

באונייה, הWBT ("טמפרטורת נורה לחה" (שיטת מדידת חום בשקלול לחות)) והDBT ("טמפרטורת נורה יבשה") מתועדים כל יום (כמעט אף פעם לא בזמן הכי חם ביום) ומשני המספרים האלו ה"לחות היחסית" (RH) נקבעת. לחות שממלאת את הראות בלחות, מעכבת את יכולת איבוד החום, והורגת כבשים. כבשים יכולים לסבול DBT גבוה כפי שרגיל באוסטרליה, בהינתן שהWBT, וכך גם הRH, הוא נמוך. הסיפון לכבשים הוא לעתים קרובות חם ולח, גם במהלך חודשי החורף.

הדז'ה-וו של זה הוא מתסכל אך חיוני לציין.

כמה פעמים נשאלתי ע"י רב חובל, מנהל תפעול או מנהל כללי שאלות כמו "האם את בטוחה שאת רוצה להשתמש במילה הזאת?" "למה לכתוב 'היה צריך לחלץ אותו מהזבל' כשאפשר פשוט לכתוב 'להזיז אותו מהדיר'?", "כמה צריך לשלם לך כדי שתשני את הכתבה הזאת?", "היו לנו מספרים לא נכונים, עכשיו המספר של התמותה צריך להיות ???", וכו'. לדלל את הדיווח.

אני סוברת ש"דילול הדיווח" ממשיך.

אני אישית מסרתי דיווח של סוף מסע (EOVR - End of voyage report) למנהל הכללי של חברת הובלה גדולה יום אחד. בתוכו היו לי דאגות רבות בנושא רווחת בעלי החיים.

התגובה שלו לאחר שקרא, היה "כמה צריך לשלם כדי שתשני את הדיווח הזה?"

תגובתי: "אין מספיק כסף".

אל דאגה, כל הפרטים הוגשו בצורה רשמית למפקחים, כולל שוב בדו"ח של מר פיליפ מוס (חבר ועדה אוסטרלית נגד שחיתויות) האחרון. כלום לא נעשה, החברה הזאת עדיין פועלת.

כמו הלקאה עצמית לקללה של אכפתיות מרווחת בעלי חיים. ואז חוויתי את הדבר הבא.

הוא התקשר למשרד החקלאות בקנברה להזהיר אותם שהם "לא יאהבו את הדיווח שלי שהוא עומד לפקסס להם".

בידיעה מה אני עושה עכשיו, הוא חפר לעצמו את הבור. הסניף בקנברה לא מאומן או מנוסה מספיק כדי להבין את התוצאות של העניין בדיווח שלי. מקרי מוות מעומס חום באוניות בינואר (חורף מזרח-תיכוני), אספקת מים לקויה לכבשים - החמירו את עניין עומס החום.

ידע ותיעוד ממקור ראשון של דאגה לרווחת בעלי החיים מהמסעות עצמם, הרחק מאוניות נקיות בנמל, היו נדירים אז. אני בספק שגבה הייתה מורמת אם לא היה מיידע אותם בהיסח דעת. אך הוא בהחלט הדליק את האזעקה.

כשהייתי ביציאתי מהבניין הוא טלפן אליי. "אני מקווה שאת מרוצה עם עצמך גברת, עכשיו אנחנו צריכים ללכת לקנברה להסביר את הדיווח." "בהחלט, בוא נעשה את זה," השבתי.

לאחר זמן קצר טסנו מעל אוסטרליה, מהעיר פרת' לקנברה, לדון בעניין האניה "אל-שוויח".

הדו"ח הזה הזניק רצף אירועים שממשיכים להשפיע עד היום. במהלך המסע הזה לקנברה הייתי בקשר אישי עם משרד החקלאות ועם רשות הבטיחות הימית של אוסטרליה.

בדיעבד הדבר התגלה כברכה.

אני ממשיכה להאיר לשני הגופים את חוסר העקביות ואת החריגות של ניסיונות יחסי הציבור העדכניים שמובאים בצורה נואשת ע"י התעשייה ועמיתים שמולכים שולל. גם אותי הוליכו שולל בעבר. חוסר השקיפות שלהם הוא הכלי הטוב ביותר.

הם מנסים לאמץ עכשיו את הרעיון של שקיפות, ונכשלים. דיווחים של משקיפים עצמאיים מהמשרד נערכים ומסורסים, אך לא בלי כמה עניינים בולטים שאי אפשר להתתעלם מהם בעודם בבדיקה. אספקת מים לקויה, מספרי WBT גבוהים מ28 מעלות צלזיוס, תחת עומס חום, עם פיות פתוחים כדי לנשום, הכבשים ממשיכים לסבול.

שקיפות ויזואלית עם תמונות של אוניות שזה עתה הועמסו, בטמפרטורות סבירות, למסעות מפרמנטל למזרח התיכון לא עובדת על אף אחד. נכשלים להדגיש שהצפיפות המותרת היא מינימום 17.5% פחות מ"הרגיל". ובלי להודיע אם היא אכן פחות מזה. התמונות שאני ראיתי בשידורים לא דומות לאלו שראיתי במו עיניי בהפלגות הרבות שלי באוניות. הייתי רוצה לראות תכנית עומס מטען עצמאית ומאושרת מוצמדת לתמונות האלו. אחת שמשקפת את העומס האמיתי, את הזמן של הכבשים "בלי גז", הזמן להתאקלם למשטחים במבנה הפיטום. את מאמצי ההכנה האמיתיים בלי לעגל פינות.

ספין יחסי הציבור האחרון בהחלט לא מייצג את ה50 שנה האחרונות של סטנדרטים של יצוא, שסוף סוף נאלצים להשתפר. הם בהחלט לא מייצגים את דיווח סוף המסע שלי שנשכח ע"י כל כך הרבה אנשים, ובהחלט לא את ההפלגות שבהן עבדתי וסירבתי לכל תמריץ כלכלי כדי לשתוק.
עזרו בלחיצת כפתור
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Instagram Social Icon

-כל החומרים באתר מורשים לשימוש בכפוף למתן קרדיט לארגון "ישראל נגד משלוחים חיים"-