כבשים טובעות בחרא

ד"ר לין סימפסון דנה בנושא שהורג מספר רב של בעלי חיים במשלוחים, במיוחד כבשים.

למען האמת, כבשים מחרבנות עלי ומעצבנות אותי! "עוד מידע בבקשה, ד"ר סימפסון, על אוניות כבשים!" עושה רושם שהקוראים חושבים שאני סוגנית [אני המצאתי את המילה].

זה לא אישי, אני פשוט מייחסת את הכבשים לסבל ומוות לא נחוצים בקנה מידה עצום. רבים ממקרי המוות האלו ביצעתי במו ידיי.

עסקתי במספר רב יותר של מקרי מוות של כבשים במשלוחים חיים יותר מכול סוג אחר של בעלי חיים בכול חיי כווטרינרית.

אני שונאת לראות אותן, להריח אותן, להסתכל בעיניהן הפגיעות ואני שונאת את העובדה שתכופות מתייחסים אליהן כזניחות בגלל הערך הכספי הנמוך יחסית שלהן ביחס לבני בקר. אני שונאת שהן לא נלחמות חזרה ולכן העובדים שלא אכפת להם מתעללים בהן.

 

אחד מגורמי המוות הגדולים ביותר באוניות משלוחים חיים נקרא "סלמונה-תסביך תשישות".

באנגלית פשוטה הפירוש שהוא שאת הכבשים לא ממש צריך להכין למשלוחים בים, הן לא מזהות את כופתאות האוכל באוניה כאוכל, הן מתחילות לרעוב ולהילחץ ונכנעות למחלות. בדר"כ סלמונלה.

הסלמונלה נמצאת במעיים של כולנו, אבל כשהרגלי האכילה שלנו מופרעים המספרים עלולים לעלות לגרום לנו לחלות בשלשול.

הסיכון מתחיל בחוות הגידול, אם לא מלמדים את הטלאים לאכול אוכל "חדש", כמעט כול דבר שאינו עשב. הן מגיעות למרכז האכלה של היצוא ושם נותנים להן כדורי מזון, זהים לאלו שמשתמשים בהם באוניות. אם הן לא מחשיבות את הדברים המוזרים האלו כאוכל, הן מתחילות לרעוב ולאבד משקל. הן נכנסות ללחץ, מפתחות שלשול ומתחילות להתייבש מאיבוד נוזלים. הלחץ מחמיר כתוצאה מהמים העמוקים ותנועות האוניה.

אם הן לא מתחילות לאכול את הכופתאות, הן נחלשות די במיידי מהרעב ומתמוטטות או מתות. בדר"כ מוצאים אותן ממוטטות ווטרינר האוניה מרדים אותן. תכופות יש איבוד דרמטי של משקל גוף, החרא מכסה את הרגליים האחוריות ובריכה של חרא שנראית כמו רוטב חום מאחורי גבם. לפעמים הבריכה היא בצבע ירוק בהיר שזה לא 

לא במפתיע, אני כבר לא אוכלת בשר כבש, אבל באופן מפתיע אני עדיין אוהבת את רוטב על הירקות שלי, אבל לא את הרוטב הירוק.

לדעתי החיות האלו מתסכלות ומעציבות. הן יכולות לעמוד עד הברך באוכל, ועדיין גוועות למוות מול עינייך. תוספות מזון כמוץ הן נדירות בכמויות שמספיקות לשימוש לטווח ארוך, אם יש בכלל.

 

התסכול של לתפוס באופן פיזי אחת מהחיות הגוועות הללו בים ולהכניס כדורי מזון לתוך פיה כדי להראות להן שאלו דברים אכילים, רק כדי שהן יתנגדו וירקו אותם החוצה זה דבר ששובר את הלב. זה כמו אסיר בשביתת רעב, אין מצב שהן יאכלו את הדברים האלו. ואין לך ברירה אלה לראותן מתדרדרות ולגאול אותן מייסוריהן.

בצד החיובי, ככול הנוגע לי ולצוות, ייתכן שיש לנו מספר רב של בעלי חיים מתים, אבל הם לא שוקלים הרבה וקל לזרוק אותם מעבר למעקה לים, והם נוטים להירקב יותר לאט ולכן הם פחות מסריחים. אם הם לא מטפטפים עליך כשאתה מרים אותם ומשליך אותם לים.

המצב עוד יותר מתסכל כשאתה מבין שמלכתחילה היו אמורים להיות להם לפחות 3 אם לא 5 ימים להתרגל לכופתאות במתקן האוכל. כול כבשה שלא מתאקלמת אמורה להיות חלולה במעיים ויש לדחותה כביישנית אוכל ולא להעלותה לאוניה. פקחי הדחייה שוב מאכזבים את בעלי החיים.

להיגיינה יש קשר ישיר להתפשטות מחלות. חרא נגוע נכנס לתוך האוכל ושוקת המים וכול החיות נמצאות בסכנה של פיתוח מחלות שהן עול קשה מאוד. פירוש הדבר שהצוות כול הזמן מנסה לשמור אלפי תאים נקיים.

אוניות דו שכבתיות מהוות סיכון גבוה יותר, הן מאפשרות לצואה לזלוג מהקומות הגבוהות יותר לנמוכות יותר, ובכמה אוניות יש אפילו רווחים ומעברים או שהן בנויות כך שהמשטחים אינם חלקים ומוצקים אלא שרוטים. הצורה הזו מאפשרת לדלקת להתחיל בסיפון העליון ולהתפשט לסיפונים רבים מתחתיהם,ולגרום לכך שבקרת מחלות תהייה בלתי אפשרית.

במקרים כאלו מורים לנו בדר"כ להכניס תרופה שנקראת אוקסטרציקלין Oxytetracycline בכול שקתות המים. התועלת שלה מניסיוני היא קטנה מאוד, אבל המשמעות היא שכול חיה ששותה מהשקתות האלו נושאת אח"כ בגופה שאריות תרופה שמהוות סיכון לבריאות הציבור לכול אחד שצורך את הבשר של חיות אלו בטווח של 3 חודשים מהרגע שנפרקו מהאוניה.

אם הבשר מאותן כבשים של משלוחים חיים באותם שווקים בחו"ל לא מובדל מבשר שמיוצא מאוסטרליה, שנמצא תחת פרוטוקול חמור יותר של בריאות, יש לו הפוטנציאל להזיק לשמה הטוב של אוסטרליה בתעשייה הגדולה בהרבה של ייצוא הבשר.

לפעמים הכבשים רוצות לאכול את הכופתאות אבל פשוט לא יכולות להגיע אליהן מאחר ששוקת האוכל יותר מידי גבוהה או שהכבשים יותר מידי נמוכות, וזה מעצים את הבעייה.

זה לא "קומפלקס מחלתי" חדש. לתסכולי הרבה כבר ב 1985 הניפו את דגל הבעיה "בדוח ועדת הסנאט על משלוחים חיים של כבשים מאוסטרליה ב 1985!"

הוא עלה לשולחן הפרלמנט שלנו כדאגה משמעותית לרווחת בעלי החיים.

למעשה, המסמך שנשכח מזמן אומר:

"בנוסף לך, תנאי השחיטה של הכבשים במזרח התיכון לא עולים בקנה אחד עם התנאים של בתי המטבחיים האוסטרלים, שיש להם תקנות להבטיח סטנדרטים של רווחה גדולה יותר לבעלי החיים.

הועדה הגיעה למסקנה שאם תתקבל החלטה על עתיד הסחר שבמבוססת רק על רווחת בעלי החיים, יש מספיק ראיות להפסיק את הסחר. הסחר במובנים רבים עויין לרווחת בעלי החיים, ואין אלו האינטרסים של בעלי החיים להיות מובלים לשחיטה במזרח התיכון."

אם אינכם מאמינים לי, תקראו בעצמכם את הדוח! , check out the report

השתגעתי מכעס כשגיליתי אותו!!

חלפו כבר 31 שנה מאז 1985 כשהמליצו על דברים שעדיין לא מיושמים.

– יש להרגיל את הכבשים לתנאי האוניה לפני העמסתם

– יש להרגילם לכופתאות במשך לא פחות משבעה ימים

– אבוסי האכלה צריכים לחקות את אלו שעל האוניות, במיוחד בגובה

-מחסה מספק בתנא מזג אוויר חריגים

– בדיקת צפיפות העמסה

– חקירת הסיכונים של שוקת עכורה

-לחקור את הבעיות האלו

ועדיין, אנו מחכים לתוצאות משמעותיות…

שימו לב לשטח המרעה שאין בו מחסה מתנאי מזג אוויר ליד חוות טחנות הרוח, עדיין בשימוש ב 2016

לתעשיית המשלוחים החיים יש תוכנית בהכנה לחיסון נגד סלמונלה. כול הכבוד.

 

פותח חיסון לבקר שמת על האוניות כתוצאה ממחלות נשימה, אבל הוא עדיין הקילר הגדול ביותר של בקר על האוניות.

Bovine Respiratory Disease (BRD), בואו נקווה שהגורמים המרכיבים את קולמפקס הסלמונלה יטופלו ויתירו לחיסון הזה סיכוי בכך שיספק שיעור הישרדות גבוה יותר בקרב הכבשים.

אבל נכון לעכשיו גורלם תכופות נחתם עוד בטרם עשו ולו צעד אחד על האוניה.

עזרו בלחיצת כפתור
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Instagram Social Icon

-כל החומרים באתר מורשים לשימוש בכפוף למתן קרדיט לארגון "ישראל נגד משלוחים חיים"-