פשוט ספינות בטוחות יותר

יש פתגם ישן: "חובבנים בנו את התיבה, אנשי מקצוע בנו את הטיטניק".

חומר למחשבה, אולי? האניות בבירור מהוות סיכון לבעלי חיים, רבים מהסיכונים בשל טבעם של המשלוחים היומיומיים.

עם זאת, הבנה עמוקה של אופרציית ממשק המשלוח והתנהגות בעלי החיים בשילוב תכנון האניה, יכול היה להפוך אניה בטוחה יותר עבור כלמי שעל הסיפון.

אמצעים זולים, הגיוניים, להפחתת סיכון יכולים להיות מיושמים על אוניות רבות, אם לא על כל הצי העולמי של המשלוחים החיים. לאחר שביליתי כל כך הרבה זמן בניהול ממשק ייחודי זה של התנהגות בעלי חיים ומשלוחים, כבר זיהיתי סיכונים מיותרים רבים. למרבה הצער, כמה מאוחר מדי.

סיכון עיקרי אחד לבעלי חיים על הסיפון הוא היכולת להיכנס לשטחים אשר אינם מיועדים להם. דנתי בסיכונים אלה עם מהנדסי משלוחים מבריקים ועם רגולטורים, אך למרבה הצער, לרוב אין להם את ההערכה של התנהגות בעלי החיים וסכנות תפעוליות על הסיפון, מאחר שהם מעולם לא הפליגו עם משלוח עמוס.

באחד המסעות הקודמים שלי מצאתי את השור בתמונה למטה שוכב ממוטט ולא מוכן לעמוד ביום הראשון של ההעמסה. ישנם כמה גורמים אפשריים: מחלה, פציעה, עייפות. הוא היה במכלאה באחד הסיפונים התחתונים. חבריו למכלאה הוצאו, להגן עליו מפני רמיסה ולאפשר לו לנוח. תמכנו את ראשו בצורה זקופה עם שקיות של מוץ, סיפקנו תרופות, מזון ומים בהישג יד וגלגלנו אותו כל שש שעות כדי להפחיתהתפתחות לחץ כואב.

יומים לאחר היציאה מהנמל מצבו לא השתפר, עשיתי את 'ההחלטה', ויריתי בו. בזמן שהצוות ואני חתכנו אותו, אחד מאנשי הצוות ציין כי הוא חשב שהוא סבל כבר מכאבים קשים. "יתכן" אמרתי, "אבל אני לא יודעת מה היה הגורם לבעיה שלו." איש הצוות הביט אלי בביישנות והסביר כי במהלך העמסת השור הוא לקח פנייה לא נכונה ונפל שני סיפונים במורד פיר מעלית; הם גררו אותו למכלאה זו.

הייתי יורה בשור מיד אם הייתי יודעת, מי יודע מה היה שבור? מכאן ואילך הייתי קפדנית על סגירת שערי המעלית.

כמה שנים מאוחר יותר, על אניה אחרת, מצאתי שני עגלים באותה הפלגה באותה מכלאה עם שברים נקיים ברגל בזמנים שונים. בקר בדרך כלל גדול וחזק. אם הם נתפסת להן הרגל דרך מעקה הם יכולים לנפץ אותה בקלות. אבל השברים אלה היו באופן יוצא דופן "נקיים".

חיפשתי סיבה נוספת, ואז הגיעה המעלית נושאת מוץ אל הסיפונים התחתונים. וזהו. רגליהם בוודאי בלטו מבעד לסורגים כששכבו במכלאההצפופה שלהם מנסים לנוח. זוהי התנהגות נפוצה, אך למרבה הצער במקרים האלה הרגליים בלטו לתוך פיר המעלית. הצוות שהפעיל אתהמעלית היה בסיפונים עליונים, לא מודע שהתקריות הללו קרו. זה קרה פעמיים במסע אחד. כמה פעמים זה קרה לפני? ביקשתי לרתך רשת קטנה סביב כל מוקדי סיכון כדי למנוע בליטות חוזרות ושברים נוספים. דיווחתי על החששות שלי לרשויות.

סיבת המוות: מזל ביש – מעלית עוברת.

אניות צריכות פתחים ומעליות. אספקה רבה מאוחסנת על הגג או בסיפונים העליונים. כשנדרש הם מורדים על ידי מעלית או מנוף. הפרה בתמונה בכותרת אינה קרובת משפחה של סופרמן. היא מתה, והוסרה שלמה עם מנוף. פרה שנראית כאילו עפה היא לא משהו שאתה מתרגלאליו מהר.

מכסי הצוהרים שנפתחים כלפי מעלה בתמיכה למהלך המסע הם קטנים ובגובה הברך. אם איש צוות לא שם לב הוא עלול בקלות ליפול. הם אינם מאוזנים. איש צוות או בעלי חיים תועה סביר כי יפול כמה סיפונים. זה לא יהיה מחזה יפה.

אני יודעת את זה בודאות לאחר שיריתי בפרה גדולה שנפלה למעמקי צוהר מטען גדול ונחתה על אחד סגור, שלושה סיפונים למטה. היא הגוש השחור שצנח מול המריצה בתמונה למטה.

היא היתה בתהליך של פינוי למכלאת בית חולים מאחר שהיא היתה עיוורת שלקתה בדלקת הלחמית. דלקת הלחמית לא ישר הרגה אותה, אך הנפילה האנכית והאקדח שלי עשו את זה. יש חלק למזל בסיפור הזה, אם זה המונח הנכון. בדרך להפסקת קפה עברתי ליד איש צוות שישב על צוהר צהוב כשהוא שוזר חבל. הוא הצטרף אלי למעלה לקפה אחר הצהריים.

אם הוא לא היה בא למעלה באותו הזמן הוא עלול היה להפצע וגרוע מזה כאשר הפרה נחתה על הפתח, והחליקה ממנו במהירות גדולה.

צוהר המטען בסיפון העליון לא נחסם. אפילו כשהיה, זה היה רק עם חבל ושלט קטן. בעלי חיים אינם קוראים, בעיקר העיוורים. חבל יכול להזהיר אנשי הצוות, אבל בכל זאת; פתחים, מדרגות, סולמות אנכיים; מעליות וציוד פגיע לא צריכים להיות כל כך נגישים לכל אחד או כל חיה.צריכים להיות מיושמים אמצעי זהירות.

פציעה מיידית היא הסיכון הנפוץ ביותר, עם זאת ראיתי כמה הרבה אסונות בקנה מידה גדולים יותר נמנעים. כמה פעמים על אניה אחת מצאתי שוורים תועים משוטטים בתוך מפעל אוסמוזה הפוכה, ופעם בחדר חשמל.

מפעל אוסמוזה הפוכה עושה את כל מי השתייה הטריים של הספינות על ידי המרת מי ים. השוורים נמלטו מהמכלאות שלהם בשקט, יצאו לשיטוט והחליטו לצאת מהסיפון המוגן נגד החלקות לתווך חדר/י המפעל. לחדרים אלה יש רצפה חלקה המצוירת כפלדה. התנהלות מאוד עדינה ורגועה עם החיות האלה נדרשה כדי להוציא אותן מן התחומים הללו.

אם הם היו מחליקים או רצים בצורה לא יציבה הם יכולים היו להשבית את מקור המים שלנו לחלוטין.

נשימות נעתקו, רוגע גויס; לאבד את אספקת המים או החשמל, במיוחד במסעות ארוכים זה פוטנציאל קטלני לכל המטען. עוד ימים בים שווה יותר סיכונים, ובאופן כללי יותר מקרי מוות.

במקרים אלה, הסיכון המיותר נבע מחשמלאים חדשים או מהנדסי סיפון שלא היו רגילים לאמצעי הזהירות הנוספים הדרושים בעת הובלת בעלי חיים. זה תוקן בהקדם. קפטן מסכן, כשסיפרתי לו פניו החווירו, פשוטו כמשמעו, אני חושדת שהוא קיבל בחילה.

בניגוד למה שאנשים חושבים לעתים קרובות אנו חייבים להעביר חיות בדרכים של בני אדם בכדי להגיע למכלאות בתי החולים, יותר ויותר ככלשהמסע הארוך מתקדם. דלת לא נכונה פתוחה או גישה מסוכנת אשר נכנסו או נפלו דרכה בעלי חיים יכולה להיות הרת אסון. אנחנו מאלתריםועושים מחסומים כדי להדריך את החיות לאן אנחנו צריכים שהן תלכנה. אנו משתמשים מכל הבא ליד, שקתות, שקיות של מוץ, שערים ספייר,מריצות או אנשי צוות אם בטוח לעמוד מול החיה.

אמצעי זהירות פשוטים והתאמות בתכנון האניה כגון יותר שערים ושערים הנסגרים מעצמם כדי למנוע גישה נראית לעין ופציעות לצוות ולבעלי החיים הם דברים שאני מחפשת כבר שנים.

חלקם יושם; רבים עדיין צריכם להיות מוערכים על ידי הכוחות שיושבים ביבשה, כדי להפוך למציאות.

עזרו בלחיצת כפתור
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Instagram Social Icon

-כל החומרים באתר מורשים לשימוש בכפוף למתן קרדיט לארגון "ישראל נגד משלוחים חיים"-