בדרך כלל אנחנו מצליחים לשחרר אותם בלי לנקוט באמצעים דרסטיים, אבל מידי פעם התנהגותן של החיות והנפיחות שבאה אח"כ משמע שאנחנו לא יכולים להשיב לאחור את "ההרפתקה" שלהן. אם ה"הרפתקה" מסתיימת בפציעה חמורה היו מקרים שהסתיימו בכך שהייתי צריכה לירות בחיה, לבתר אותה לחתיכות כדי להעביר אותה מבטן האוניה לסיפון העליון – ולהאכיל את הדגים.

אני אסירת תודה שעם קצת יצירתיות, עם הריסון הכימיקלי המתאים, גידופים וניבולי פה בשוטף ומספיק כוח שריר אנחנו בד"כ מצליחים לשחרר אותם.

השור שבתמונת פתיח, לא היה כזה בר מזל; הוא נתקע ומת כתוצאה מהתנפחות בעקבות הסיטואציה אליה נקלע לפני שהבחינו בו. חבריו למכלאה צפו בו בשעה שמת. בע"ח כמוהו לעיתים קרובות נמצאו תקועים בין מעקים, בד"כ אנחנו מצליחים פשוט להחליק ג'ק של מכונית בין המעקים ולהתפלל שנצליח להרחיב את המעקים מספיק כדי לשחרר את השור ולעלות על העצבים של הרתך המסכן שצריך לתקן את הפירצה במסע בדרך חזרה.

היה מסע אחד שבו היו עזים פראיות עם קרניים ארוכות, מצאתי כל כך הרבה עזים שנתקעו עם הקרניים שלהן כשניסו להגיע לשקתות שהתחלתי להסתובב עם מסור גינון לכל מקום שהלכתי אליו.

ברגע שניסרתי קרן אחת הן השתחררו במהרה – אם הן לא נחנקו או טבעו בעמדת השתייה לפני שמצאתי אותן.

פעם מנהל עבודה אחד שאל אותי אם הזזתי את ה"חולני" שהוא הוציא מהמכלאה והשאיר אותו במסדרון בזמן שהוא הלך לארגן ולהקים בית חולים. שלילי, לא ראיתי אותו. ברהמן (Brahman , שם של זן) נפקד. אף אחד לא הצליח למצוא אותו ולבסוף הנחנו שאחד מחברי הצוות חשב שהוא נמלט איכשהו מהמכלאה ופשוט החזיר אותו בחזרה.

יומיים אחרי במהלך הסיבובים שלי תפס אותי חבר צוות נרעש שבקושי דיבר אנגלית. בעיה גדולה דוקטור! בעיה גדולה, בואי!!!!!

אוקיי, עקבתי אחריו בריצה קלה.

גם לא במיליון שנים לא ציפית לראות שור בכזאת זווית.

לספינות יש יציאות חירום ברוב הסיפונים כמין סולם אנכי, נקודות גישה קטנטנות בגומחות. בקומות מסורגות הסולם הוא מאוזן ככה שאם אתה מחליק אתה רק מפספס קורה אחת ואז אתה פשוט זז הצידה ולוקח את הקורה הבאה. המרווח לטפס היה בערך בגודל של חבית 44 גלונים.

איכשהו השור החסר נפל ונתקע בסולם יציאת חירום אנכי כזה. הוא היה הפוך; כל מה שיכולנו לראות זה את הפרסות של ארבעת הרגליים שלו,קצה הזנב שלו והפרצוף ההפוך שלו, תקוע במסגרת ומונע ממנו להתדרדר לסיפון הבא. הוא כבר התדרדר 2 סיפונים. מהמקום שאנחנו עמדנו בו בסיפון מתחת הגוף שלו נראה כמו הבטן של דב שמן ושעיר שמציצה מחולצת בטן.

חבלים, הרבה אנשים, שאקל מסיבי, ואיכשהו לבסוף הצלחנו לשחרר אותו. ואיך שהוא השתחרר הוא רצה לרצוח את כולנו, הוא היה עצבני כהוגן.

זה ייחודי, בד"כ הם פשוט נופלים לחור ניקוז או נתקעים בשיפוליי השער שנשכח פתוח מעייפות או בכוונה נשאר פתוח, המקרים האלה פשוטים, מסתכמים בפציעות קלות, שקל מאוד לטפל בהן. תראו בתמונה למטה.